<h1>ספר השולחן הלכ' ק"ש שער רביעי</h1>
<h2>דף טז.</h2>
הרי שהיה לבו טרוד בדבר מצוה מכל המצות, פטור מקריאת שמע. לפיכך חתן הנושא את הבתולה פטור מקריאת שמע עד שיבא עליה, לפי שדעתו טרודה שמא לא ימצא בתולים, ואם שהה עד מוצאי שבת ולא בעל חייב לקרות ממוצאי שבת ואילך, לפי שלבו גס בה ונתקררה דעתו אע"פ שלא בעל: והנושא את הבעולה חייב אע"פ שעוסק במצוה הואיל ואין דבר שמשבש דעתו, וכן מי שטבעה ספינתו בים אף על פי שהוא טרוד חייב הואיל ואינו טרוד במצוה: וכן האבל שקבר מתו חייב, שאינו פטור אלא הטרוד בדבר מצוה וכמו שבארנו. מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, הואיל וטרוד בדבר מצוה הוא, פטור מקריאת שמע עד שיקברנו מפני שאין דעתו פנויה לקרות. ירושלמי אמר רבי בון כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים. והמשמר את המת אף על פי שאינו מתו פטור מקריאת שמע ומכל מצוות האמורות בתורה לפי שהוא עוסק במצוה, ואם היו שנים זה משמר וזה נשמט וקורא וחוזר ומשמר ונשמט האחר וקורא, וכן החופר קבר למת פטור מקריאת שמע: אינו לא מתו ולא משמרו, תוך ארבע אמות לא יקרא, חוץ לארבע אמות קורא שהמת תופס ארבע אמות לקריאת שמע.
<h2>דף יז:</h2>
קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין והעם הולכין אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדין לעשות שורה לקבל תנחומין, אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד או אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה יתחילו, ואם לאו, לא יתחילו, אלא ינחמו את האבלים ואחר שיפטרו משם יתחילו לקרות. היו עומדין בשורה, שורה הפנימית שהן רואין פני האבלים פטורין מק"ש, והחיצונים שאינן רואין פני האבלים חייבין בק"ש. כתב הרמב"ם ז"ל כל אלו שהן פטורין מק"ש אם רצה לקרות קורא, והוא שתהא דעתו מיושבת עליו, אבל אם היה מבוהל זה הפטור מלקרות לא יקרא עד שתתישב דעתו ע"כ. ונכון לומר שאם רצה לקרות אע"פ שהוא פטור יקרא ויהיה כקורא בתורה, ולא יראה כפורק עול שמים מעליו. וגם בחכמי התלמוד היו אומרים מחזיקנא טיבותא לרישאי דכד הוינא מטי למודים כרע מנפשיה, לפיכך אע"פ שאינו יכול לכוין יקרא ק"ש ויתפלל, וכן כתב הראב"ד ז"ל.
<h2>דף יט.</h2>
אין מוציאין את המת לקברו סמוך לקריאת שמע, אלא אם כן היה אדם גדול, התחילו והוציאוהו והגיע זמן קריאת שמע והן מלוין את המת, כל שיש למטה צורך בהם כגון נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן בין שלפני המטה בין שלאחר המטה כלן פטורין, וכל השאר שאין למטה צורך בהם חייבין: העוסקים בהספד והגיע זמן קריאת שמע בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין וחוזרין להספדן, אין המת מוטל לפניהם כל העם קורין שמע והאבל יושב ודומם לפי שהוא פטור מלקרות קריאת שמע עד שיקבור את מתו. הם עומדין ומתפללין והוא עומד ומצדיק עליו את הדין ואומר יהי רצון מלפניך י"י אלהינו שתגדור פרצותי ופרצות עמך ישראל ברחמים.
<h2>דף כ.</h2>
נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, אבל מלמדין את הקטנים לקרות אותה בעונתה כדי לחנכן במצות ומברכין לפניה ולאחריה. ירושלמי נשים דכתיב ולמדתם אתם את בניכם בניכם ולא בנותיכם, עבדים דכתיב שמע ישראל, מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא זה שיש לו אדון אחר, קטנים דכתיב למען תהיה תורת יי' בפיך, בשעה שהוא תדיר בה.
<h2>דף כב.</h2>
כל הטמאין חייבין בק"ש ומברכין לפניה ולאחריה אע"פ שלא עלו מטומאתן, עזרא ובית דינו תקנו לבעלי קריין לבד שלא יקראו בתורה אלא אחר טבילה, ותקנה זו בטלו אותה לפי שלא פשטה בכל ישראל ואין רוב הצבור יכולין לעמוד בה. ויש מי שאומר שלא בטלו תקנה זו לגמרי אלא לדברי תורה ולקריאת שמע שהיא מן התורה ואין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש וגו', אבל לתפלה שהיא דרבנן, הטבילה בטלו, אבל רחיצה בתשעה קבין צריך, שזה לא בטלו. גם הרב אלפאסי ז"ל כתב בשם רבינו האיי גאון ז"ל כיון דבגמרא ליכא בהא מילתא נקוט מנהגא דכל ישראל שכל בעלי קריין אע"פ שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו. ע"כ. ומנהג זה לא נודע ולא פשט בארצות האלה, וכבר נהגו העולם באלו הארצות ללמוד בתורה ולקרות קריאת שמע ולהתפלל והן בעלי קריין וכרבי יהודה בן בתירא שאמר אין דברי תורה מקבלין טומאה שנמשלו דברי תורה לאש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאום יי' וכן פסק רש"י ז"ל וזה לשונו: מיהו אנן השתא כרבי יהודה בן בתירא נהיגינן כדרב נחמן בר יצחק דאמר נהגו עלמא כתלתא סבי כרבי יהודה בן בבא בטבילה כר' יאשיה בכלאים וכר' אילעא בראשית הגז.
